ארזי הנגב ייזום ובניה בע"מ נ' עיריית באר שבע

החלטה

החברה העוררת, הגישה ערר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב"). ענייננו, בבקשת עיריית באר שבע, למחיקתה מהערר והחלפתה בתאגיד המים והביוב העירוני בבאר שבע, חברת מי שבע בע"מ (להלן: "התאגיד").

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.החברה העוררת (להלן: "החברה"), חויבה ביום 29.12.09 בהיטלי ביוב, בהתאם להודעה מטעם התאגיד מיום 29.12.09 ולפיה היה עליה לשלם סך של 112,712 ₪ לפני הנחה של 55%, ולאחר ההנחה נדרשה לשלם 50,770 ₪. בשל חיוב זה הוגש הערר.

העירייה הגישה ביום 15.8.10 בקשתה להחלפת המשיבה בערר. לטענת העירייה, בבאר שבע הוקם תאגיד שהחל לפעול החל מיום 1.7.07. התאגיד הוקם לפי חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001, (להלן: "חוק תאגידי המים"). לפיכך, התאגיד נכנס לנעלי העירייה בכל הנוגע להטלת חיובי ביוב. לפיכך, העירייה ביקשה כי הועדה תורה על מחיקתה מכתב הערר והוספת התאגיד כמשיב הנכון בערר.

החברה השיבה לבקשת העירייה. לטענת החברה, בינה לבין העירייה, קיימת התדיינות רבה סביב דרישות שונות לגבי הנכס בגינו הוצאה דרישת התשלום, והחיוב למעשה נוצר הרבה לפני מועד הקמת תאגיד הביוב. נטען שהעירייה התנתה תשלום ההיטל במתן היתר בנייה והתאגיד לא היה מעורב בכך. לטענת החברה, העירייה מיתממת בטענתה, שהרי החברה הסכימה להפקיד ערבות בנקאית להבטחת התשלום הנדרש והמוטב בהתאם להסכם היה העירייה. לפיכך טענה החברה כי בעלת העניין האמיתית הינה העירייה וביקשה לדחות את הבקשה.

העירייה השיבה לטענות החברה. לטענת העירייה הועדה אינה מוסמכת לדון בנושא המצוי בטיפול התאגיד. העירייה הוסיפה וטענה כי הועדה אינה רשאית לדון בשאלה האם על העירייה להשיב ערבות בנקאית שהופקדה להבטחת היטלים שונים לעירייה וכי העוררת כרכה היטלים שונים לנושא הביוב ובכך מנסה להביא להחרגת טיפולה של ועדת הערר לשאלות מהותיות בתחומים שאינם בסמכותה. בסיום תשובתה הוסיפה העירייה וטענה כי בשל חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו 2010), התשס"ט 2009, (להלן: "חוק ההתייעלות"), אין סמכות לועדת הערר לדון בערר והפנתה לפסיקה ולפיה טענה זו הוכרה בועדות ערר שונות.

דיון

2.הודעת התשלום מושא תיק הערר, הוצאה על ידי התאגיד. לכאורה, המשיב לערר צריך להיות גורם דורש התשלום, היינו התאגיד. לכל הפחות, היה על החברה להגיש ערר שבו יש שתי משיבות, העירייה והתאגיד, על מנת שלא יווצר מצב שבו תיוותר "קירחת מכאן ומכאן". לפיכך ולכאורה, היה מקום לקבל הבקשה.

טוענת העוררת כי יש רקע לערר וכי הייתה הסתמכות על הבטחות העירייה ואף הופקדה ערבות בנקאית להבטחת תשלום היטלי הפיתוח. מכאן שבטרם מחיקת העירייה והוספת התאגיד, יש לבקש תגובת התאגיד, על מנת לבחון את עמדתו לטענות הצדדים.

3.בנוסף, ישנם קשיים נוספים בערר מבחינת סמכותה העניינית של הועדה הדורשים התייחסות הצדדים, בטרם הכרעה סופית של ועדת הערר:

הקושי הראשון הינו בשל הקבוע בסעיף 75(2) לחוק ההתייעלות שלעיל, ולפיו בוטל הפרק השלישי בחוק הביוב, לרבות סעיפים 29 ו- 30, שעניינם, הקמת ועדת ערר (סעיף 29) ודרכי הגשת ערר (סעיף 30) ולפיכך, לכאורה, אין סמכות עניינית לוועדה לדון בערר שהוגש לאחר כניסת החוק לתוקף.

הקושי השני הינו בשאלת סמכותה של ועדת הערר לדון בעניינם של תאגידי מים. לעניין זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קבע לאחרונה כי לוועדת הערר הפועלת מכוח חוק הביוב, אין סמכות לדון בעררים המוגשים כנגד חיוב בהיטל ביוב על ידי תאגיד מים וביוב (עמ"נ 326/07 (מחוזי תל אביב) מיתב מים תיעול וביוב בע"מ נ' קרן פייר שותפות בע"מ 26.7.10, כב' השופטת רובינשטיין) (להלן: "הלכת מיתב").

מסקנת הדברים בשלב זה הינה כי בטרם תכריע ועדת הערר בבקשה, יש לבקש את תגובת התאגיד ולאפשר לחברה זכות תשובה.

לפיכך, אני מורה לעירייה להעביר בתוך 15 יום עותק מהערר וכן עותק מבקשתה, (כולל תגובת החברה, תשובתה, וכן החלטה זו) לתאגיד, אשר יתן תגובתו בתוך 30 יום. החברה תהיה רשאית להשיב לתגובת התאגיד בתוך 20 יום לאחר מכן.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"א, 1 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.